אברמלה, דו הערסט מיך ? אברמלה, האם אתה שומע אותי
...אברמלה אברמוביץ הטעין בינתיים כדורים לתוך שרשראות הבאזה, "אברמלה, אברמלה דו הערסט מיך? קראתי לעברו באידיש, אך לא שמעתי כל תשובה מהעבר ההוא כי בדיוק באותו רגע נפתחה אש; כדורי רובה, מקלעים, חלפו מעלינו בשריקות צורמות כלים כבדים וויקרסים אנגליים ירו מצריחי הטנקים, שטפו אותנו בצרורות
ללא הפוגה...
קרב עיבדיס
את הקרב בעיבדיס לא אשכח עד יומי האחרון, לא רק מפני שהיה זה, קרב קשה ביותר, אלא משום, שהצלחנו בכח קטן להביס שם את האויב המצרי, שעלה עלינו בכוחותיו המשוריינים והרגלים שבע מונים, מבלי להזכיר את גיחותיהם בגלים גלים של מטוסי הקרב המצריים, הספיטפירים שהמטירו עלינו שם אש תופת שוטפת ממכונת הירייה שבכנפיהם, והטילו עלינו מסות של פצצות.
...
היה זה גדוד חמישים ושלוש של החטיבה שקיבל אור ליום 8.7.48 את המשימה לכבוש את הגבעה, שניתן לה הכינוי "משלט עיבדיס", ולטהר אותה מהכח המצרי אשר נסוג והותיר אחריו שלל רב של תחמושת לרבות שני משוריינים ותותח שדה אחד. המצרים לא יכלו להשלים עם תבוסה מחפירה כזאת והחליטו לכבוש חזרה את המשלט.
בלילה שבין 8-9.7.48 עלינו שתי חוליות "באזה", מהפלוגה המסייעת לסייע למחלקה מגדוד 53, שהתבססה על המשלט. החוליה של רזיאל רוזנטל התמקמה באגף הצפוני של הגזרה מול הכפר עיבדיס, שבו התבסס הצבא המצרי, והמתינה להתקפותיו. החוליה השנייה המורכבת מאמנון לוסקי, מנחם הרמן ואנוכי, התמקמה באגף באגף הדרומי. ליד עמדת הבאזה וצמוד אליה, בשוחה קטנה ורדודה שכב העולה החדש אברהם אברמוביץ, שריד מהשואה שניצל ממנה בנס. הגיע אלינו הישר מן האוניה.
עם אור היום בתשיעי ביולי 1948, תקפו המצרים בגלים את המשלט מן האוויר ומן הקרקע. כיום ידוע לנו שתוכניתם של המצרים, היתה לעבות את הרצועה המנתקת את הנגב ממרכז הארץ, ובין היתר לכבוש לצורך תוכנית זו את קיבוץ נגבה. עיבדיס חלשה על הציר היחידי המוליך לנגבה, מצפון, והמחבר את הקיבוץ עם מרכז הארץ, השליטה עליה עלולה לגרום לניתוק הקיבוץ ממרכז הארץ.
כאמור, התקפות "הריכוך" המצריות בגלים גלים של מטוסי הספיטפייר כללו ירי אש תופת במכונות הירייה שבכנפיהם, ובפצצות שבביטנם, והם "חרשו" כל סנטימטר בגבעה הקטנה. הטייסים וקציני התצפית ניסו, במיוחד, לאתר, את קיני מכונות הירייה, את הבאזות, שהיוו לדידם את הסכנה הגדולה ביותר לחיל רגלי מסתער.
מנחם הרמן מכוון את הבאזה לשמיים לידו אמנון לוסקי [?] עם הטומיגן
התמונה מתוך אלבום הזכרון של הפלוגה המסייעת שניתן למשפחות הנופלים ב 48
לרגע נשתתקו התותחים והמטוסים, דממה ירדה על המשלט, ענן עשן שחור כיסה את חזית המשלט. מסך עשן שהורידו עלינו המצרים כדי להתקדם בחסותו. מתוך הענן השחור עלה רחש של אנשים זוחלים. דרכתי את הסטן "סיסמא" צעקתי, "ימים קשים" היתה התשובה ומתוך העשן השחור ניצבץ ועלה יוסקה קוגל שהיה בחוליה של רזיאל רוזנטל. יוסקה דיווח לנו, כי "המטוס המצרי צלל בדיוק מעל העמדה (שלהם), כמעט נכנס לתוכה ופגע בנו בול אני עפתי החוצה, רזיאל נהרג והבאזה הלכה פייפן"
עכשיו נותרנו הבאזה היחידה, "הנשק הכבד" היחיד בכל הגזרה, להגנת המשלט הזה", אמרתי. הנוכל לעמוד "מול טנקים, תותחים, מטוסים, וכמאה רובאים חדורי שנאה שואפי דם ונקם, ומוטיבציה לכבוש את המשלט הזה בחזרה מידינו". "לא נכון" קטע אותי אמנון – יש גם פיאט אחד המסתתר בשוחה בדרום למשלט מהכוון הצפוי של נתיב הטנקים".
השעה היתה כבר סמוך לאחר הצהרים. יום קיצי לוהט. שמים כבשן. ושוב החלו צוללים מעלינו הספיטפירים וממטירים צרורות ופצצות, גם התותחים והמרגמות של המצרים התחילו לזמר ולחרוש את הגבעה "אנחנו מתקרבים לשעת ההסתערות, הם התחילו עכשיו שוב בריכוך" אמרתי.
"רגע" אמר אמנון "אתם יודעים שיש גם סוללת תותחים שם בצפון ליד סואפיר, הם הגיעו רק היום יחד עם מפקדה שהוא "דוקטור בן מאה אולי בשם פון וייזל".
אברמלה אברמוביץ הטעין בינתיים כדורים לתוך שרשראות הבאזה, "אברמלה, אברמלה דו הארסט מיך?" קראתי לעברו באידיש, אך לא שמעתי כל תשובה מהעבר ההוא כי בדיוק באותו רגע נפתחה אש; כדורי רובה, מקלעים, חלפו מעלינו בשריקות צורמות כלים כבדים וויקרסים אנגליים ירו מצריחי הטנקים, שטפו אותנו בצרורות בלא הפוגה, חורשים את אדמתו החולית של המשלט, מרימים ענני חול קטנים. פגזי מרגמות ותותחים ופצצות והתקפת מטוסים החרישו את האוזניים, המטוסים, הספיטפירים – בשלשות צוללים מעל המשלט יורקים את אישם מטילים פצצות מגחונותיהם ושבים על עקבותיהם כדי להתחמש מחדש. עוד אלה סבים על עקבותיהם וכבר מגיעה שלישיה אחרת, אין מנוח לרגע המשלט בסערת מלחמה מופצץ מופגז מורעש, ללא הרף, מן הקרקע ומן האוויר אנחנו מצטנפים בתוך הבונקר מקופלים כמו עוברים ברחם, "יה בייה, איזה התקפה" לוחש אמנון ושיניו נוקשות "הם כנראה מתכוונים להסתער עוד מעט".
בהפסקה קרא אמנון שוב לאברמוביץ, אך זה לא ענה. כשנפסקו הצליפות לזמן מה, אזרתי אומץ, והתרוממתי לאיטי, ואז פרצה זעקה מגרוני "הוא מת, חברה – אברמלה מת הוא נהרג!", צנחתי אל תוך העמדה. היו לו פני תינוק חבוק בזרועות אמו, אבל הוא היה מת. סך הכל בן שמונה עשרה או תשע עשרה, לחיים ורודות היו לו, ועור חלק, בהיר.
המתנו להתקפה, להסתערות טנקים ורגליים, והחלטנו לטווח את הבאזה מעל לגדר הקונצרטינה. עם הזריחה, החלו הטנקים שלהם להסתדר בטור חזיתי ליד גדר הכפר, והמון חיילים החלו צועדים מאחורי הטנקים עם רובים מכודנים שלופים קדימה. הטווח הוא כחמש מאות שש מאות מטרים, אני פותח באש, אל תוך מסך העשן שהחל לרדת עלינו. יריתי מאות כדורים ללא הפסקה. למזלנו השאירו המצרים כמה ארגזי תחמושת עם כדורים המתאימים לנו, כשברחו אתמול בלילה, אחרת לא היתה לנו תחמושת.
שמחה אייזן (איתן) על קרב עיבדיס מתוך הספר: גדוד 54 חטיבת גבעתי במלחמת העצמאות בהוצאת ותיקי גדוד 54 ביום העצמאות ה - 56 אפריל 2004
צוות הבאזה [מקלע בינוני]:
מפקד: יאיר אביוב – נפטר
מקלען: רזיאל רוזנטל – נפל בהתקפת הספיטפיירים [10/07/48].
מספר 2: אברהם אברמוביץ – נפל בהתקפת הספיטפיירים [10/07/48].
מ"מ: יהודה ביאטוס – דיור מוגן פרוטאה אבן יהודה 09-7756111
מ"פ מסייעת: אריה סגל רמת השרון -
קמ"ן: משה [מוסה] אשד ת"א ב – 03-5228222 מ – 03-5225253 0528-580173
סמג"ד: אלי דורון 09-7677944 054-721351
מג"ד: צבי צור - נפטר
חברים בפלוגה המסייעת:
ישורון פלג - חולון 03-5056781
פנחס גלברד
אמנון לוסקי
מנחם הרמן
יוסקה קוגל
posted by Avramovitz Avraham אברמוביץ אברהם @ 4:30 PM
0 Comments:
Post a Comment
<< Home